אח יקר שלי
השכול חדר לביתנו. לא התכוננו לא רצינו...
הלוואי ויכולנו לסגור את הדלתות ולא לשמוע את הבשורה הקשה.
דמעות של זעקה וכאב מילאו את הבור שנפער באותה דקה.
שקט, דממה... חיילים הופיעו בכל פינה.
החיוך והשמחה נעלמו. ובמקומם פנים של עצב. עיניים בוכות, "הבן נפל", "בנך הגיבור נפל בעת ביצוע פקודה", "בנך הגיבור לא חזר מהמשימה".
הבן שכל כך אהב לחיות איננו עוד...
הבן שאיבד את רוב חבריו מהפלוגה... גורלו נקבע... ונדם ליבו.
במבט אחד לאמא, הבנו שהחיים כבר לא אותם חיים. כמו שעון חול נעצרו. הדמעות זולגות. הזמן מאבד חשיבות ואין עשייה.
אני מביטה לשמיים, מציירת את דמותך. שולחת ידיים ארוכות כדי לגעת, ללטף את גופך הצנום. לרגע אחד מתחננת לחבק אותך ולומר לך כמה גאה אני בך גיבור מלחמה! אחי היקר !!!! חייל של כולנו !!!
ככל שחולפים הימים מתגברים הגעגועים, שוקעים בכאב שלא מרפה. הוא רק מתעצם עם הימים.
ובתהום שנפערה יש חלל ריק, חלל גדול ובתוכו שוכנת האבדה הכי קשה. האבדה שנלקחה בטרם עת.
בלי מילות פרידה. בלי זמן לעכל, להבין ולקלוט את אובדנך...
נותר לנו רק לומר מילות קדיש. לזכור את צלם דמותך.
שמור עלינו אח יקר!!!
ושבעולמך תישמר גם. ונפיץ את חום נשמתך לאדמה! האדמה שאותך לקחה!
אחי היקר רמו... נגלית אליי בחלום רק לא מזמן והראית לי את גן העדן הקסום שבו אתה מתהלך...
מקווה אני בכל מעודי שאכן כך ושאלוהים שומר עליך בגן העדן הקסום.
אני אוהבת אותך אחי היקר!
לא אפסיק לאהוב ולחלום.
מרלן פינטו
אחות של רמו אזולאי ז"ל