הרגע האחרון בחייו של מיקי היה כך: מיקי היה בחפ"ק האחורי באירוע, ולא היה אמור להיכנס. כשפגשתי אותו שם בנקודה, מיקי התלונן באזני שלא נתנו לו להכנס לחיילים שלו, שנמצאי םשם בפנים. דקה לאחר מכן, שמענו את אופיר, חברו הטוב של מיקי מהמושב בקשר, שיורים עליו, ויש לו הרוגים. ושאם לא נמהר להכנס, יהרגו את כולם.
תוך דקה, נכנסה שירה פנימה, אנו עלינו על "סופה" והתחלנו לנסוע, וכשהעפתי מבט אחורה, ראיתי את מיקי בנגמ"ש מאחורי. כשמיקי שמע את אופיר בקשר, זינק לנגמ"ש הוריד את אחד המשקי"ם ויצא במקומו, החלפנו מבטים וזאת היתה הפעם האחרונה שראיתי אותו.
מיקי ידע שהוא חייב להגיע לחייליו - אחיו הלוחמים בקבר יוסף. ועשה הכל כדי להכנס. כאשר נסענו בתוך שכם, ירו על הנגמ"ש שלנו הרבה, מכל הכיוונים. ירו עלינו צלפים שהיו בבנינים רחוקים מאיתנו. במשך הנסיעה, פגע בי כדור בקסדה, הכדור שיפשף את ראשי, ואני נפלתי אל תוך הנגמ"ש מההדף. נפגעתי בראשי, והיה לי קצת דם, מיקי עדיין עמד עם הגב אלי, והוא ירה הרבה. נגעתי למיקי בגבו, והראתי לו את הפציעה שלי. ברגעיו האחרונים... אולי דקה או שתיים לפני שפגעו בו, הוא אמר לאייל סופר החובש, שירד ויטפל בי, כמה דקות לאחר מכן פגעו בו...
(עדות מחייליו של מיקי הי"ד)