קורות חיים
בן אורנה וולדימיר. נולד ביום כ"ט באב תשמ"א (29.8.1981) ביישוב נדוז'ני, באזור יקוטיה שבקוטב הצפוני, שם שהו הוריו בשליחות.
בשנת 1982 חזרה המשפחה לאוקראינה לעיר זפורוז'יה. טל למד שלוש שנים בבית-הספר העירוני ובלט בנטייתו למתמטיקה.
בשנת 1991 עלה ארצה עם אמו אורנה ואחותו מאור. המשפחה השתקעה בקיבוץ אפיק שברמת הגולן, וטל למד בבית-הספר היסודי "קדמת כנרת" שבקיבוץ עין גב. בסיימו את כיתה ה' למד שנה אחת ביישוב בני יהודה, והמשיך את לימודיו בחטיבת הביניים ובבית-הספר התיכון "בקעת כנרות" שבקיבוץ בית זרע השוכן בעמק הירדן. באותה תקופה עבר לגור בקיבוץ שער הגולן, שם זכה לטיפולה של משפחה מארחת שראתה בו בן-בית. את תהליך קליטתו והשתלבותו של טל בחיי הקיבוץ שחזר אלון סביר, דודו ומורה הספורט שלו בבית-הספר: "טל הוא ילד שכל הפוגש בו מתאהב בו מיד. הוא מתגלה כילד בעל אופי מיוחד, רגיש מאוד אך גם חזק במיוחד. המורות לא מפסיקות לשבח אותו וכך גם המטפלות בקיבוץ. אני כמורה בבית הספר מגלה גם את יכולתו הגבוהה בספורט. ... בשל יכולתו הגבוהה אני משבץ אותו בנבחרת בית-הספר למרוץ הסוסיתא היוקרתי והוא כמובן איננו מאכזב. ... אני משתדל לעזור לטל כמידת יכולתי בלימודים ומתפעל כל פעם מחדש לנוכח רצונו ללמוד ואיך הוא מתמודד עם כל הקשיים שעוברים עליו. שוב אני מקבל שבחים עליו, בעיקר מהמורה לאנגלית (נו, עברית הוא כבר יודע) שפשוט מאוהבת בו. ... לאט לאט מעבה טל את שורשיו בארץ ובקיבוץ. הוא הופך לנער מוצק, חזק ויפה תואר (חתיך במושגי הבנות) והקשר שלו אליהן מתחזק...".
הוסיף וסיפר ויקטור גורדון, סבו של טל: "החיים העצמאיים בקיבוץ הייתה בחירתו האישית. בתקופה זו טל הבין מה זה חברות, גאווה של נער ואיך לשמור עליה. השלב הבא היה לדעת לעשות כמה שיותר דברים". טל עבד בענף הבננות והוציא רישיון נהיגה בטרקטור. הוא אהב את חיי הקיבוץ ואת חיי החברה בו; אין אדם שלא נשבה בקסמו בשל חיוכו הקורן, טוב לבו ונדיבותו. טל אהב לעזור לכל אחד, וכל מי שנקלע למחיצתו זכה ליהנות מאישיותו החמה והאוהבת. ילד יפה מבפנים ומבחוץ שהיו לו חיוך מדהים, עיניים נוצצות וחיבוק חם ואוהב שאפשר לכל אחד להתנחם בו.
טל אהב לצייר, לרקוד ולשחק כדורגל. מגיל צעיר מאוד עסק בספורט: הצטיין במשחקי הכדורגל ואף שיחק בקבוצת הכדורגל "הפועל הגליל התחתון".
טל אהב מאוד את אחותו ואת אמו והרגיש רצון רב לעזור להן. כאשר התבגר, הפך לראש המשפחה. כבר בהיותו בן שלוש-עשרה החל לעבוד בחופשים כדי לסייע כלכלית למשפחתו. הוא רצה להתקדם בחיים, לרכוש השכלה ולהקים משפחה. כיוון ששאף לחינוך גבוה, השקיע את מיטב מרצו בהשגת תעודת בגרות.
בחודש מרץ 2000 התגייס טל לצה"ל, חדור רצון ומוטיבציה למלא את חובותיו למדינה. "גם כאן הוא לא חיפש דרכים קלות. טל ידע מה לעשות ולא פחד ברגע האמת". טל, שאהב מאוד את הצבא, שירת כמא"גיסט בגדוד "חרוב". במהלך שירותו עבר אימון בסיסי ומתקדם, ויחד עם פלוגתו ביצע תעסוקה מבצעית באזור שכם בעת אירועי הלחימה שם. בהיותו לוחם מצטיין, אדם רציני ודמות מובילה בפלוגה, נבחר לצאת מוקדם מהמקובל לקורס מפקדי כיתות שאליו נבחרו עשרת החיילים המצטיינים בפלוגה. טל הספיק לשהות בקורס שבוע ימים בלבד קודם שהשיגה אותו אש האויב.
טל נפל בעת שירותו ביום י"ב בכסלו תשס"א (8.12.2000) בפיגוע ירי שאירע באזור בית הערבה. טל היה בדרכו לביתו מהבסיס שברמת הגולן עת נורתה אש לעבר האוטובוס שבו נסע. במרחק של חמש-עשרה דקות נסיעה מביתו, נפגע ונהרג. בן תשע-עשרה הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אם ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.
מפקד היחידה, סגן-אלוף גבי, כתב למשפחה: "טל היה אדם סמכותי אשר שימש מושא הערצה בפלוגתו. הוא היווה עבור החיילים דמות לחיקוי באופן בו תפקד בקור רוח תחת אש במהלך אירועי הלחימה, ובדרך שבה פעל בשגרת היום-יום. טל ייזכר על-ידנו כדמות אהובה ואהודה.
"אנו, בני משפחת 'חרוב' ובית-הספר למפקדי כיתות ואימוני חי"ר, נכבד ונאהב את זכרו ... נמשיך להעלות על נס את פועלו של טל, לוחם וחבר".
אין נחמה על מותו של טל. עם זאת, בני משפחתו מצאו נחמה פורתא בכך שהמחבלים האחראים להירצחו נתפסו חמש שנים לאחר המעשה והובאו לדין.
בעיזבונו של טל נמצאו שירים שכתב. אלה קובצו בספר "תם ולא נשלם... בלבנו לעולם!" המכיל גם הספדים, מכתבים, שירי פרידה ורשימות שנכתבו לזכרו.
כתבה האחות מאור: "טילטול, אני רוצה להגיד לך שאני אוהבת אותך המון עד השמים ובחזרה, אני מתגעגעת אליך עד הכוכבים ובחזרה. אתה לא יכול לתאר לעצמך עד כמה.
"טל, אתה אחי האחד והקטן. אתה היחיד שלימד אותי מה זאת אהבה, איך לאהוב. אתה נתת לי המון אהבה, המון חום, הרבה שמחת חיים. כמו כן לימדת אותי לתת אהבה. ...
"מאז שנולדת היית החצי השני שלי, החלק שחסר באישיות שלי, החלק שעושה אותי למה שאני. אתה ידעת להרגיע אותי, לאזן אותי, לאהוב אותי ללא שום תנאי, אהבה טהורה ואמיתית, אתה ידעת איך לקבל ממני אהבה בחזרה, איך לשמח אותי, לתת לי ביטחון שאף אחד אחר לא מסוגל ולא יכול לתת עד היום. ...ה"אתה עשית אותי המאושר שבאדם. אתה הבטחת לי שתהיה אתי עד סוף חיי, שתעמוד לצדי כל הזמן. ... תכננו הרבה תכניות יחד. ... הבטחנו לעמוד אחד לצד השני עד הסוף, אבל לא ידענו שהסוף כל כך קרוב".
כתבה אמו: "בן שלי... מה אני אכתוב...? שאתה בן מדהים ומיוחד במינו...? שאני אוהבת אותך ושאין לך תחליף...? שאני לא מקבלת את העובדה שלא תחזור... ועדיין מחכה לך... שאני חיה באגדה שאתה בצבא... מה לכתוב? תגיד אתה. ... אני משתוקקת לראות אותך, לחבק אותך, לפנק אותך, ואין לי שום סיכוי לעשות את זה. זיכרונות, זיכרונות, זיכרונות עוברים בראש שלי ומה עם העתיד?! תגיד לי אתה בן שלי... שקט. לעולם כבר לא אשמע אותך קורא לי 'אמא'...".
כתבה סבתא מוסיה: "... טל שלנו נולד לשמחה ואושר. לפחות כך חשבנו. הוא היה הגאווה והתקווה שלנו. האלוהים והטבע העניקו לו יופי חיצוני ויופי פנימי שאין להרבה אנשים, כמו כן כישרון רב. לטל היו ידע והבנה לדברים רבים, ושתי ידיים 'ימניות'. ... החיוך המיוחד, נאמנות לסובבים אותו ואצילותו משכו אליו אנשים. הוא ידע לקחת אחריות בלימודים, בעבודה, ולעשות חיים. .... ברגע שאיבדנו את טל, איבדנו דור שלם במשפחתנו".
כתב סרן דן, מפקד הפלוגה של טל: "אין מילים לתאר את הקושי לכתוב על חייל מצוין ולוחם דגול כמוך שאיננו. ... טל, היית מהטובים שיש לנו ובכל זאת אתה איננו. הכרתי אותך כחייל מעולה ואחראי. השתייכת לחבורת הטובים ביותר. כאשר נשלחת לקורס מ"כים רצית להיות מפקד ולהמשיך בצבא. התייחסת ברצינות למשימות שהוטלו עליך וגילית מסירות ואחריות לחבריך ולמפקדיך. ... נזכור אותך לעד ולא נשכח."
כתבה ענבל: "עברנו כל כך הרבה יחד / רגעים קסומים, שהסבו אושר. / ואיך אפשר לשכוח, / את החיוך, / את החיבוק החזק, / את העיניים המדהימות האלה, שתמיד אמרו משהו. / היית כל כך מיוחד... פשוט מקסים. / דינמי, אוהב, לפעמים כעסני. / גורדון אחד במינו... אתה עדיין!!! גרמת לכולנו להיות כל כך גאים בך! // בדרך המיוחדת שלך, / תמיד עמדת מולנו בכבוד, / וכולנו, העומדים לפניך עכשיו, / ובוכים על מותך, / מבינים (או שלא) עד כמה אתה חסר לנו... / חלל של שמחה, שפרחה, שלבלבה, והשאירה אחריה כל כך הרבה שבורי לב, שלא רוצים להרים את הראש...".
כתבה כרמל: "... פתאום בלעדיך. מיליון שאלות כמו איפה אתה באמת, למה להמשיך, עד כמה אוכל למשוך, למי באמת יהיה כוח לנסות ולהבין...
"טל - זה להתעורר בבוקר אחרי חלום עליך, בידיעה שכל הקרבה שהייתה בחלום נמחקת כי זה רק חלום. זה לקום, להתלבש, להסתרק, לעבור עוד יום בלי עיניך, בלי ידיך, בלי קולך, איך אפשר? החלום נראה פתאום כל כך רחוק, כמוך. ומה שנותר לי לעשות זה לחכות ללילה, כי אולי אראה אותך שוב. ...
"טל, אני מאושרת שפגשתי אותך ושהכרנו, שנכנסת לחיים שלי ושאהבנו, עם כל הריבים, מה שהתלווה אליהם ושאר הדברים שעברנו. נתת לי זמן, כוח, תקווה, הכול בלי גבולות וללא תנאים. אף פעם לא ויתרת על מה שרצית לפני שעשית הכול כדי לנסות להשיג אותו. תמיד אמרת שכל מה שאתה רוצה אתה משיג. ... וכמעט תמיד גם ניצחת... ...
"אף פעם לא אשכח את האהבה שלך, את החלק הענק שאתה מהווה אצלי, את האישיות המיוחדת שלך שנתנה לי כל כך המון, עד הסוף ואחריו. אני תמיד תמיד אוהב אותך, מתגעגעת...".
כתבה גל: "רצית להיות טל הבוקר שלי, שיעיר אותי בבוקר בטיפות קטנות של יופי וילטף את גופי בחום ובאהבה, וישמור עליי מכל חלום רע.
"רצית שאני אהיה הגל שלך, שישטוף אותך לחוף מבטחים, ישמור עליך מפני הים הסוער והרע ויעטוף אותך באהבה אין-סופית. אך ים החיים האכזר קטע את אהבתנו, כשהכדור שלקח את חייך פילח את לבי ללא רחמים, והותיר בו חור בגודל שלך. חלל גדול שהתמלא עצב וכאב במקום שבו שכנה אהבה גדולה. ...
"לנצח תהיה הטל שלי, ושום דבר לא ישנה את זה. ... אוהבת ומתגעגעת ללא גבול, שלך גל".
משיריו של טל: "תני לי להיות טל של הבוקר שלך / שיחבק אותך בבוקר ויחליק על / גופך החם ועורך העדין בטיפות / קטנות, ומלאות ברגש. / שיתנו לך את הכוח להתגבר / שיגנו עלייך מפני כל חלום רע. / ואת היי הגל שלי שיעטוף / אותי בחום ואהבה ויביא אותי / לחוף מבטחים, ובכל פעם שאני / אטבע בים הגדול את תהיי / שם להציל אותי".
שיר נוסף: "היה לי הרבה רגש כלפייך / ומאז שעזבת נשאר חלל של כאב. / כל יום אני תופר את החלל בחוט דיג, / אך הוא נפרם וגדל בלעדייך. // לחיות בעולמך הרגיש / היה כל כך חם ונפלא. / אך באותה מידה גם כואב וקשה / אני רק לא מאחל לך לחיות בעולם שלי. // וכל מה שנשאר לי לומר זה שלוש מילים. / כמו מספר החודש שבו נולדת וכמו מספר המזל שלי / וכמו שכל מילה 'שלוש' מזכירה לי אותך / אני אוהב אותך".
"מחפש סיבה לדבר עלייך / מחפש דברים לעשות בשבילך / מחפש את האושר באלף / ורק את זה חיפשתי אצלך. // רוצה שוב להביט עלייך / רוצה להיות הכול בשבילך / רוצה אהבה ללא גבול בשמים / ורק את זה רציתי ממך. / חולם חלומות רק עלייך / חולם, וזה רק חלום בשבילך / במציאות יש לי מישהי אחרת / אבל חולם להתעורר לידך. // רואה איך את מחליפה אותם כמו גרביים / רואה שאני האחד בשבילך / אז תני לי את הכוח בינתיים / לשמור את שהייתי אלייך בלבך".
טל נהרג בגיל צעיר מאוד. הוא עוד לא התחיל לחיות את חייו. הוא היה פרח שעוד לא נפתח, הכל היה לפניו אך זה נקטע בתחילת חייו.