סמל אליהו אלי אסולין ז"ל

קורות חיים

בן יהודה ומרגלית. נולד ביום ג' באדר א' תשי"א (9.2.1951) בירושלים. למד בבית-הספר היסודי על-שם לוריא ובבית-הספר התיכון שליד האוניברסיטה העברית בירושלים. היה חבר בתנועת "הצופים" מגיל עשר ועד גיל 16. מילדותו אהב ספורט ועוד בבית-הספר היסודי נשלח מדי שנה למחנה ספורטאים מצטיינים. במסגרת בית-הספר התיכון השתתף בתחרויות אתלטיקה, במיוחד בריצה, ובתחרות אליפות-ירושלים.

עוד מילדות אהב את משחק השחמט. כשהיה בן שבע הוזמן למשחק שנערך מטעם עיריית ירושלים ולהפתעתו מצא שכל השחקנים מבוגרים ובכל זאת השתתף במשחק והצליח. במשך כל תקופת לימודיו לא הזניח את המשחק האהוב עליו. הוא היה חבר במועדון הירושלמי לשחמט על-שם עקיבא רובינשטיין, והגיע במשחקיו להישגים מצוינים.

אלי גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1969 והתנדב לשרת בחיל הצנחנים. גם בצה"ל נודע כשחקן שחמט. הוא היה רציני בכל מעשיו וכל הליכותיו היו מחושבות. תמיד חיפש את הדרך הנכונה, הן בחייו הפרטיים והן בזמן שירותו בצה"ל ותמיד היה שמח בחלקו.

אור ליום י"א באב תשל"א (1.8.1971), נפל סמל אליהו בעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.

מפקד יחידתו כתב להוריו מכתב תנחומים ובו ציין את אליהו כחייל מצויין, כלוחם מעולה וכחבר למופת. "הוא היה אהוד על מפקדיו וחבריו ועל כל מי שהכיר אותו".

אחרי שנפל, כתבה מחנכתו בכיתה י"א רשימה לזכרו, ובה היא מספרת: "מיד עם ראשית עבודתי בכיתה בלט אלי בתכונותיו הטובות, בשקט שאפיין את כל הליכותיו, בצניעותו, בתבונתו וביחסו הרציני ללימודים, לא שמענו כל תלונה עליו והמורים דיברו תמיד רק בשבחו. באותם הימים עמדתי אף על יחסו הנלבב לחבריו לכיתה. הוא ידע לקיים יחסי חברות של אמת, כנים וגלויים. לכן זכה תמיד באהבת חבריו-לכיתה.

משהכרתי אף את הוריו הבנתי מהו מקור הערכים שהינחו אותו בהתנהגותו ובלימודיו. הבנתי כי היחסים היפים ששררו בביתו הם שהיקנו לו את עקרונות יחסו לאנשים שהקיפוהו, הוא היה נוהג בצניעות ועם זאת עומד על שלו ויכולת לחוש כי נער בעל אישיות ניצב לפניך. אמנם הקדיש את עיקר מאמציו למקצועות הריאליים אולם תגובותיו בתחום הספרות העידו על רגישות והבנה. גם בחיבוריו גילה יכולת ניתוח נושאים. היקף הנושאים שהתעניין בהם היה רחב והעיד על זיקתו למציאות שאנו חיים בתוכה. עם זאת היתה בו אף מידה של הסתגרות כלשהי. דומה היה שלא חפץ לפתוח את לבו בפני אדם זר.

זכיתי לראותו גם לאחר שסיים את לימודיו. ראיתיו במדי הצנחנים והתפעלתי מדמותו הנאה, מלאת הביטחון. כשהייתי פוגשת אותו היה מברכני באותו אופן תרבותי המיוחד לו והתגאיתי בלבי שאף לי יש חלק מעט, ולו קטן, בחינוכו של נער מצויין זה. אין תנחומים בפי אולם רציתי לבטא כאן מעט מהערכתי לנער זה שזכה להוקרת כל אלה שפגשוהו בשלבי חייו הקצרים אם בבית-הספר ואם בצבא. אולי יחזק כאבנו המשותף את הוריו ואת בני משפחתו".

זכרו הועלה בחוברת שהוצאה לאור על-ידי פלוגתו.

יהי זכרו ברוך.