טוראי אורון בנימין ז"ל

קורות חיים

בו צבי ולילה. נולד ביום כ"ב באלול תשי"ב (12.9.1952) בקיבוץ כסר-הנשיא, אשר בו התיישבו הוריו בבואם מניו-זילנד. בשנת 1953, עזבו ההורים את הקיבוץ ועברו לכרכור. למד בבית-הספר היסודי בכרכור עד כיתה ו'. משם עבר לבית-הספר התיכון החקלאי בפרדס-חנה ולמד בו שש שנים, במגמה הביולוגית, וקיבל את תעודת הבגרות החקלאית-הביולוגית. הוא היה פעיל בשלושה תחומים: בתנועת-הנוער,

בספורט ובגדנ"ע. למעשה שיקפה עובדה זו את אופיו. הוא היה בחור מלא מרץ ופעיל בשטחי-הספורט השונים : הוא היה שחיין מצטיין, רץ להפליא ומתעמל מעולה והשאיר אחריו צרור גדול של תעודות, שהצטברו מחופש לחופש, מקורס לקורס. הוא השתתף בנבחרת הניווט של הגדנ"ע בבית-ספרו וזכה, בשם בית-ספרו, במקום הראשון בתחרויות הניווט, המתקיימות בקרית-טבעון מדי שנה בט"ו בשכט. הוא היה מציל-חובב והדריך בימי-החופש בקורסים לשחייה ולהצלה מטעם משרד החינוך. גם במשחים עממיים (כגון משחה הכנרת) היה משתתף מדי שנה בשנה. בחופש שלפני גיוסו עסק בלימוד שחייה והשתתף ב"ג'מבורי" של תנועת "הצופים", בה היה חבר בימי-ילדותו.

בתחילת נובמבר 1970 גויס לצה"ל והוצב לסיירת. אור ליום ג' באב תשל"א (24.7.1971), עוד בטרם מלאה שנה לשירותו, נפל בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בכרכור.

מפקדו מעיד עליו, שעשה את המוטל עליו בצורה יסודית וממצה. בעת הצורך עזר לחבריו, שנתקלו בקשיים. בחור חסון היה, רחב גוף, בעל חיוך מצודד, המשרה אווירה טובה ורוח שובבות. מנהל בית-ספרו כתב רשימה ובה אחדות מתכונותיו: "אורון היה ילד אחראי במלוא מובן המלה; נער המוכן להקריב מזמנו, ממרצו ואפילו את חייו למען הזולת. פעיל בתוך כיתתו, ממושמע אך מוכן לשתף פעולה בכל מאבק לדבר צודק. תלמיד נעים המוכן להילחם על הצדק אך מוכן להודות כאשר שוכנע בטעותו. ספורטאי טוב, בעל רוח ספורטיבית, המעוניין בהצלחת הקבוצה כולה. רק תלמיד אחד יכול היה להיבחר ל"ראש בית" בבית-הספר מדי שנה - ואורון נבחר, כי התלמידים סמכו עליו ובטחו בו. הוא היה קשור לפנימייה ולבית-הספר בכל נימי-נפשו ופעיל בכל מאורע חברתי. עבודה שנמסרה לאחריותו של אורון הייתה נעשית - ויהי מה. ומי שלא ראה את אורון בעבודתו לא ראה מסירות ודבקות מהי. את תכונותיו הטובות רכש בביתו, אשר הטביע את חותמו עליו. אורון זכור לכול, כשהוא צועד בגאווה בשבתות לביתו, בשעות חופשתו מצה"ל, כשהכומתה האדומה לראשו והנעליים החומות לרגליו, משמשות סמל להתנדבות ולאחריות". המנהל מסיים את רשימתו: "אנו, הממשיכים בחינוך הנוער, רואים באורון את אחד הסמלים הנצחיים, שלאורם התחנכו בני-הנוער היהודי במשך דורות. בכוח הסמלים נשאו העם את החיים והסמלים הללו הפכו לחלק מישותנו. אישיותו הפכה איפוא לסמל נצחי אשר לא תמוש מקרבנו לעולם".

חוברת לזכרו של אורון הוצאה על-ידי המשפחה.

יהי זכרו ברוך.